די די אני לא יכולה יותר. אני חוטפת פה את החרופה שלב אחרי שלב ואני בסוף עלולה להתחיל לצרוח מהחלון על עוברים ושבים בליל של הברות לא ברורות ורסיסי רוק.
חבר'ה, תשמעו. פיגוע זה לא מצחיק, אוקי? זה לא מצחיק. אנשים ליד הבית שלי נסעו ברחוב ופאקינג ערבי משתולל עם שופל עלה להם על האוטו והרג אותם. הרג אותם.
כמה קלישאתית יכולה להיות הבלוגוספירה או איך שלא קוראים לחתיכת ביצה המסריחה הזאת שכולנו שוחים בה? סקירה שטחית ביותר העלתה:
בהיתוך קר למפגרים פרסמו פוסט בערך 5 דקות אחרי הרצח שבו מראים סרט של רובוטריקים וכותרתו המשעשעת: "אופטימוס פריים יציל את ירושלים", עם סרטון של רובוטריקים. הבנתם? כי רובוטריק זה מכונית שהופכת לענק הרסני. כמו הטרקטור בירושלים! ירושלים, אתם יודעים, המקום הזה עם הערבים והדוסים שיורד בו שלג לפעמים. מיותר לציין שאף אחת משתי התגובות שלי לא זכתה ולו למבט חטוף.
עידו קינן סמי קונדקטור מהבלוג של עידו קינן (תודה לג'וני דו) לא מבזבז זמן ומכנה את השוטר שעצר את המחבל "רוצח בדם קר". השוטר אמר שהרוצח היה באטרף. אטרף זו להקה מצחיקה. ותראו את התמונה של השוטר הרוצח הזה, הוא נראה ממש מפגר! שיו! ומי משתמש במילים כמו "אטרף"? אותו צריך להרוג, לא את הנהג! במדינה מתוקנת זה לא היה קורה. בקואופרטיב מראים סרט מיוטוב של המחבל המשתולל ברחובות עם השופל שלו, ובמקום לנסות ולהבין איזו היסטריה, איזה פחד, איזו תחושת חוסר אונים חווים הנוכחים באירוע, שלא לדבר על מי שאשכרה גידל זוג אשכים שעירים מספיק כדי לטפס על הטרקטור (!), לעמוד מול המחבל, להסתכל עליו בטירופו וממש לעשות משהו בנדון, בוחרים הזוג החביב אורית ואסף לכתוב "נמאס לנו מהמדינה הזאת, שבה מותר לירות לאנשים בראש מטווח קצר וגם לוודא אחר כך הריגה", ושוב קוראים לשוטר "רוצח". אבל למחבל הם קוראים "הורג". ונמאס להם מהמדינה הזאת. גם לי נמאס מכם.
בשגיא נאור שגיא מדגיש שאם הנהג היה יהודי היינו מתייחסים אליו כ"נהג משתולל", ואילו כיוון שהוא ערבי אנחנו ישר מניחים שהוא טרוריסט. חשוב. שגיא גם טורח להגיב אצל דוברמן שגם הביא אותה באיזה חידוד שנון, ש"יש מצב שהנהג ראה יותר מדי "גבעת חלפון"?"מר חסון בצורת שופל מתקרב הנה!"
טרקטורים זה מצחיק.
תגידו לי, אתם קולטים בכלל במה אתם מתעסקים, או שהראש שלכם תקוע כל כך עמוק בתוך התחת שכל מה שמעסיק אתכם זה הסרחון של הנאדים שלכם?
אולי במקום לטבוע בצדקנות שלכם תכתבו משהו, אפילו משהו קצר, על התינוקת שאמא שלה הצילה אותה בשניה האחרונה מהאוטו ואז נהרגה, והשאירה את הילדה בזרועותיו של איש חילוץ מבולבל, שהתינוקת נשלחה למשפחה אומנת עד שהצליחו למצוא את המשפחה של ההרוגה ומסרו את התינוקת לדודה שלה? שהילדה הזו תגדל בלי אמא? שחיים של משפחות שלמות נחרבו לחלוטין בגלל התקף טירוף, לאומנות או מה שזה לא יהיה? שאי אפשר ללכת ברחוב ולהרגיש בטוח? שזה היה יכול לקרות גם לכם? אה, סליחה, שכחתי. התל אביבים שכחו מזמן טעמו של חוסר אונים. טעמה של אימה.
ממה אתם מפחדים, שיתייגו אתכם כאחרון המגיבים בוואינט? כפטריוטים? כציונים? כלאומנים קיצוניים? מה זה משנה, תגידו לי, מה זה משנה?!
לכן תזדיינו ותמותו מיד אחרי זה, שלפחות יהיה לכם זיכרון אחד נעים.
רסס
-
פוסטים אחרונים
ארכיון
- אפריל 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007
- נובמבר 2007
- אוקטובר 2007
- ספטמבר 2007
- אוגוסט 2007
- יולי 2007
קטגוריות
כלים
סלט ירוק 
צודקת! צודקת! צודקת! צודקת! צודקת!
(אני יודעת שאני נשמעת כמו אחרונת המגיבים בוואלה, מה שבוודאי מתייג גם אותי כבלתי-מתוחכמת ו"לאומנית". על הזין שלי.
מצאתי את עצמי אתמול קוראת את הגוגל רידר שלי ופשוט לא מבינה מה עובר על אנשים. עד עכשיו חשבתי שאולי לא הבנתי משהו. תודה שהסברת לי שזה לא אני, זה הם.)
גם אני, פשוט לא הבנתי מה קורה, חשבתי שאולי אני מפספסת איזו ציניות או משהו, אבל לא – זה באמת כל מה שהיה להם לומר. לפעמים עדיף לא לדבר.
ותודה.
ואת עוד מדברת איתנו על קלישאות?
ברשותך, מילה אחת בעניין ההיתוך הקר:
התגובות שלך זכו למבט חטוף, זה פשוט שהן לא היו ראויות לתגובה אפילו.
(ותיקון בעניין הרובוטריקים, כי אני חוששת שלא הבנת את הבדיחה: אלה רובוטריקים שהופכים לטרקטורים. והם רעים. כלומר הם שקרניקים. האויבים שלנו. שבאים להרוג את כווווווולנו)
צק צק צק.
אני סמולני קיצוני תלאביבי (אבל ממזרח לאיילון) מסריח (לפחות בקיץ בלי מזגן) והרגשתי בדיוק כמוך. משהו במזג הישראלי החם בשילוב עם עודף האסונות והפיגועים פשוט ניתק את הפיוז של האמפתיה לדברים בסיסיים כמו חיי אדם. זה התחיל באמת בימין שחי מלקלל את רה"מ ולצעוק "מוות לערבים" אבל זה בהחלט מדבק ועבר גם לשמאל שהפך מהומני לאדיש.
ואגב, מהוידאו שראיתי וידוא ההריגה היה מוצדק, מפני שכבר חשבו שהמחבל נוטרל והתברר שלא, אבל לירות ברוצח בכוונה תחילה בלי שתהיה לו אפשרות להזיק – זה גם רצח.
אורית –
(אני מעדיפה להגיב כאן מאשר אצלך. עניין של יתרון הביתיות)
את היא זו שלא הבחינה בין הגנה עצמית (שעניינה מניעת המשך פגיעה בבני אדם) לבין ענישה (שהיא בדיעבדית).
לעצור פגיעה קרובה ומיידית בחיי אדם לא קשור בשום צורה ל"הוצאה להורג" או כלל לענישה. זו הגנה עצמית (שכוללת גם הגנה על חיי אדם של אחרים, אם הם צמודים למי שמגן והחשש לחייהם חד משמעי וברור).
היית יכולה לטעון שלדעתך השוטר יכל לעצור את המחבל בדרכים אחרות. זו טענה אחת, והיא טענה עובדתית שאפשר להתווכח עליה (אני בדעה שקשה לשפוט בחומרה את מי שנמצא במצב שבו הוא חושב (גם אם בטעות) שנשקפת סכנה לחייו או לחייהם של אחרים. רוצח הוא בטח לא).
אבל הטענה שלך הייתה אחרת, ולדעתי, בכל הכבוד, מופרכת: לדעתך, עדיין אסור לירות במי שמהווה סכנה מיידית לחיי אדם. ואם זו הטענה, אני חייבת להודות שאני לא רואה שום בסיס מוסרי או הומני שעומד בבסיסה.
ולתומר – נו, באמת.
ככה זה בתל אביב, אנחנו מתוחכמים וחכמים וכל מה שקורה לכם בירושליים פשוט מצחיק אותנו.
הייתי מחרחיב עוד, אבל אני חייב לרוץ להפגנה נגד האיסור לצלם במגדל האופרה. זה פשוט שערוריה מה שקורה במדינה הזאת!
איילת,
מה שמפחיד אותי זה שבמצב שמתפתח במדינה שלנו (וראי לדוגמה חוק דרומי שעבר לאחרונה) אנשים ייקחו את החוק לידיים.
כי איפה עובר הגבול? מי מחליט מתי מדובר בהגנה עצמית ומתי מדובר ברצח? אם לפי חוק מותר לי לירות באדם שנכנס לי לבית בלי להישפט אחר כך, שלא לדבר על לעבור חקירה לבדיקת האירוע, לאן נגיע?
מי מחליט? אני, שמתנגדת להרג באשר הוא, או איזה תושב קרוון על איזה הר, שחושב שעצם זה שערבי מתקרב אליו ברדיוס של חמישה מטרים, זה מספיק כדי לטעון שמדובר בהגנה עצמית?
אני לא יודעת אם היה אפשר לנטרל את המחבל בלי להרוג אותו, הבעיה היא שלא ייבדקו את זה ולא יחשבו אפילו להאשים מישהו מהיורים שם במשהו. כי הרי הוא מחבל וערבי.
תסלחו לי על התגובה המאוחרת, פשוט ביליתי את שלוש השעות האחרונות על אוטובוסים בנסיון להגיע מירושלים לבית הורי. היה מזה כיף.
לפי הסדר:
אורית – "ואת עוד מדברת איתנו על קלישאות"? זה טיעון לא ענייני וממילא לא אומר כלום. אני קלישאה של מי בדיוק? של מישהי שכואב לה לראות איך מתייחסים בהומור מנותק וציני לנפגעי טבח מטורף? אני לא אתייחס. בנוגע להמשך הדיון בינך ובין איילת: כאן הדיון הוא כבר יותר לעניין ואכן יש לך נקודות נכונות. נכון שקשה מאוד לשים את הגבול בין הרג לשם הגנה עצמית דחופה, ובין תגובה קיצונית מדי לאיום שנובעת בין השאר גם מפחד לא רציונלי, גזענות, התלהמות ושאר ירקות ירוקים. הביקורת שלי לא היתה נגד האמירה המוסרית בדבריך. הביקורת היתה נגד העיתוי, שמעיד לטעמי על מידה קיצונית של ניתוק מהמתרחש סביבך, מהבחינה החברתית וההומנית. כן אורית, להיות הומני, להיות חברתי, סוציאליסט, זה גם היכולת לחוש אמפתיה ולהזדהות עם האנשים הקרובים לך ביותר מבחינה פיזית, תרבותית, לאומית, אולי דתית. הבחירה שלך לרוץ דבר ראשון אל המופשט, האוניברסאלי, הצדקני, היא מטרידה. כמובן שזו זכותך המלאה, אנחנו לא פאשיסטים, אבל זו גם זכותי להביע ביקורת.
ולא, אני לא ימנית, מתנחלת, דתיה, וואטאבר. סתם ירושלמית אחת שבכלל במקור מהמרכז.
שרון – אני מודה לך על המחמאות. אני לא מטומטמת והבנתי את הקטע, אם תשימי לב גם רשמתי שהמכונית הופכת לענק הרסני. מה זה קשור בכלל. מה זה קשור, תגידי לי, לשים איזה הומאז' לרובוטריקים בהקשר הזה? זה הדבר הראשון שעלה לך בראש – טרקטור – רובוטריק. מגניב, זכותך. אבל למה לפרסם את זה חצי שעה אחרי הטבח הזה?
כן תומר, אכן צק צק צק, בחיים שלי לא צקצקתי ככה, מרוב צקצוקים כואבת לי הלשון. תעוף לי מהבלוג ואל תחזור, תודה.
אורית – לגבי השאלה "מי יחליט" – בית המשפט כמובן. זה התפקיד שלו וזו מקצועיותו. תפקידו להבחין בין מקרים שבהם התקיימו התנאים להגנה עצמית לבין המקרים שבהם הם לא התקיימו.
ההנחה שלך לפיה "אפילו לא יחקרו" לא מבוססת לא על החוק ולא על הפרקטיקה הנוהגת. [אפשר להתווכח ארוכות על הפלייה בפתיחת חקירות על ידי המשטרה, אבל זה דיון אחר, שלא מתבטא בצורה המובהקת דווקא כאן. יש לו מופעים ברורים הרבה יותר].
אני משוכנעת (מתוך כך שטיפלתי במקרים דומים) שאם היה חשד סביר לכך שהשוטר באמת ירה בו ללא צורך (אני לא יודעת, אבל ממה שנראה בתקשורת לא נראה לי) בוודאי שהיו פותחים בחקירה כזו.
ולגבי חוק שי דרומי: כדאי אולי להזכיר שבניגוד להצעות החוק המקוריות (שבאמת היו פופוליסטיות ומטופשות בצורה קיצונית), החוק שהועבר לקריאה שנייה ושלישית הוא הרבה יותר מתון (גם אם אני מסכימה שהוא עדיין בעייתי).
החוק כיום מציע לקבוע פטור מאחד התנאים להגנה העצמית (יש שלושה תנאים – סכנת חיים; מיידיות של הסכנה; ותגובה מידתית לסכנה), והוא המידתיות, מתוך ההנחה (הבעייתית מאוד, אני מסכימה) שכשמישהו נכנס אליך הביתה, אתה לא חושב באופן רציונלי כיצד להרחיק אותו.
גם כאן – אין מחלוקת שמי שבודק האם התקיימו תנאי החוק או לא הוא בית המשפט והפרקליטות. בוודאי לא השוטר החוקר. לפתוח בחקירה הם עדיין חייבים.
ואני חושבת שאת לא יכולה לשפוט התמודדות של אנשים.
את מערבבת פה שני סוגים של מקרים:
הראשון, בהם אנשים מביעים עמדה מנומקת ולגיטימית (גם אם את או אני לא מסכימות איתה), באשר לסיווג המשפטי של פעולה כזו או אחרת בהקשר של פיגוע הזה.
השני, אנשים מגיבים בהומור שחור לאירוע שהוא שחור בלבד.
לראשון אפשר לענות בצורה מנומקת ולגיטימית, ולהסכים שלא להסכים (אבל לפחות יש דיון מעניין). את השני אפשר לשפוט, אבל בסופו של דבר כל אחד מגיב כפי שהוא מרגיש לנכון.
לי רעדו התחתונים אחרי הפיגוע, והעדפתי לקרוא בהיתוך קר מאשר לראות חדשות. את יכולה להאשים אותי? (ומאוחר יותר באותו יום הלכתי לראות דירה ברחוב יפו).
הביקורת שלך כולה לגיטימית, הכעס שלך, לעומת זאת, לא לגמרי מוצדק, וגם אם הוא כן, אני חושבת שחבל עליו.
אני אחדד טיפה – אני מסכימה איתך לגבי רוב מה שכתבת, אבל אני חושבת שכל אחד בבלוגו יכול לכתוב מה שהוא רוצה, ואת בתגובה יכולה להעביר על כך ביקורת. הביקורת בניסוחה הנוכחי, בעיני, מפספסת את המטרה.
amichal – אכן יכול להיות שערבבתי שני דברים, הטיעון המוסרי או המשפטי והטיעון הרגשי. פשוט שמה לעשות, כמעט כל מי שבחר לפרסם תגובה שעיקרה הומור שחור היה בה גם את האספקט המוסרי של לבקר את הריגת הרוצח. יצא לי, ואת צודקת שזה לא הובהר מספיק.
בנוגע להמשך הטיעון שלך: תראי, הגבתי מתוך רגש ולא מתוך שכל. אי אפשר להצדיק את התגובה שלי בשום טיעון לוגי שלא יצא מזעזע. אבל מה זה "העדפתי לקרוא בהיתוך קר"? יכול להיות שהעדפת, מי אני שאגיד לך מה לקרוא. כמו שאמרתי, אני לא יכולה למנוע מאף אחד לפרסם או לקרוא משהו, אני רק מביעה ביקורת על עצם האוטומטיות של הפרסום. וזה שרעד לך הפופיק והעדפת לקרוא בהיתוך קר עושה אותך צודקת? לא, אולי זה רק מדגיש עד כמה נהניינו אסקפיסטים ועד כמה שזה עצוב, עצוב עצוב וגם אני ככה? מה את חושבת, שאני לא מספרת בדיחות על פיגועים ועל שואה ועל הכל? אבל לפעמים יש איזו נקודה כזו מזוקקת שממחישה את זה שגם אני לא יכולה לברוח יותר. ואולי זה שאמרתי את מה שעל ליבי יגרום פעם הבאה למישהו לחשוב שניה על המהות של הבריחה להומור שחור, על המשמעות של זה לגבי נקיטת העמדה שלנו, לגבי העשייה שלנו, ההשפעה שלנו והספירלה שאנחנו מכניסים את עצמנו לתוכה.
ועדיין כל אחד רשאי לכתוב בבלוגו מה בא לו, אני רק אמרתי שזה זעזע אותי וגם זו זכותי למול השטף.
בהחלט זכותך.
אל תתני לאף אחד להגיד לך אחרת.
א. איך אמר צ'רציל? מעולם לא פרסמו כל-כך הרבה אנשים, כל-כך הרבה בדיחות לא מצחיקות וסרות טעם, זמן קצר כל-כך אחרי פיגוע עם הרוגים (אה, זה לא הוא אמר?). דווקא בתור מי שמחבב בדרך כלל הומור שחור, היה בשילוב של שלושת הדברים האלה (כמות, הומור לא מוצלח, זמן שחלף) משהו מקומם, אפילו מדאיג.
ב. את יכולה להוסיף לרשימה הזאת גם את גברת "צרות בכותרות" שהבריקה עם הכותרת (החלשה בכל פרמטר) "דם בי-ם".
ג. גיליתי שהדבר היחיד כמעט שמצליח להפעיל אותי, ולגרום לי ממש לשגר תגובה לבלוג, הוא מקרים שבהם אני מגלה אפשרות להכניס תיקון. אז הנה תיקון: את הפוסט שעלה בחדר 404 לא כתב עידו קינן, אלא כותב שמכנה את עצמו "סמי קונדקטור".
תודה על התיקון, וטוב לראות אותך פה.
אני רוצה לומר משהו. כירושלמי, כבלוגר, כבנאדם. וזה חשוב.
הפיגוע הזה נראה כאילו תכננו אותו תלמידי בצלאל בתור פרוייקט סיום. אין מה לעשות, ככה זה. זה אחד הפיגועים המוזרים והמשונים ביותר שהיו בעיר הזאת מאז ומעולם, וזה כולל את גשר המיתרים. וכשקורה דבר מוזר כזה, אנשים מגיבים בצורה משונה.
יש אנשים שקשה להם לקבל נהג טרקטור כמפגע. יש אנשים (במקומות אחרים בבלוגוספירה) שנתנו למחבל תירוצים (לפני כך וכך שנים הוא הורשע באונס וישב בכלא. במקום להסיק מזה שמדובר בחלאת אדם – ואני בהחלט בעד כדור בראש לכל אנס – יש אנשים שהחליטו להסיק מזה שהוא הרגיש מדוכא ע"י מערכת המשפט הישראלית).
יש אנשים, ואני מוכרח לומר שאני נמנה עליהם, שיראו את הביטוי "פאקינג ערבי משתולל" כצורם. אולי אפילו הם יאמרו לעצמם – וכאן הם כבר מאבדים אותי – שלו היה זה יהודי משתולל לאף אחד לא היה אכפת, ומכאן שאנשים עושים את המשוואה ערבי=מחבל, ולזה הם מתנגדים.
לגבי הכדור בראש והאשכים השעירים, לא נותר לי אלא להסכים. בכלל, אני מסכים אתך לגבי הכול – אני פשוט יכול לראות מאיפה זה בא. זה לא בא מרוע.
וכן, מה שהעלמה עפרונית אמרה. זכותך וגו'
נמרוד, אכן הביטוי "פאקינג ערבי משתולל" הוא לא משהו… זה מסוג האירועים שבהם אתה פשוט לא יודע מה לכתוב. מחבל? רוצח? מטורף? ערבי? מה הוא בכלל? איפה מתייגים את זה?
מצד שני. האם כשאני אומרת ערבי משתולל זה בא לומר משהו על כל הערבים? לא בטוח. הוא ערבי. משתולל. איך אני אמורה לתאר אותו בשעת כעס? תגידו לי באמת, בלי עצבים, אני באמת רוצה לדעת מה הייתם אומרים.
תראי, גורביץ החליט לקרוא לפלשתינים חיות דו רגליות. אז הוא החליט. הוא מת על הפרובוקציות האלה.
ניסיתי לדפדף אחורה אצלי לראות איך אני קורא לאנשים שמרגיזים אותי. בדרך כלל כשמרגיזים אותי הפאתוס שוטף אותי, ויוצאות לי נאצות בעברית במשלב גבוה, מ"חלאת אדם" ועד "טינופת מתבהמת". אבל אני חושב שרוצח מזוין היה משיג את המטרה.
אין לי ביקורת על הכעס. כשקוראים טקסט כזה, אפילו מרובע כמוני יכול לראות מעבר ל"האם הטיעון תקף". כשאני קורא אנשים שכותבים שהחייל במדובר ירה באדם לא חמוש, אני יכול לתקוף את הלוגיקה (נשק זה כל דבר שהוא לא הגוף שלך ומשמש אותך להרוג או לפצוע אנשים. שופל, כמו שראינו, זה נשק. נכון, "מחבל חמוש בשופל" נשמע מוזר, אבל זה שמשהו נשמע מוזר לא הופך אותו ללא-נכון). כשאני קורא טקסט כמו שלך אני אפילו לא מנסה. אני יכול רק להצטער על זה שבשעת כעס, ה"ערבי" חוזר. אל תביני אותי לא נכון, הפלשתינים כקולקטיב הביאו את זה על עצמם – בכל זאת, מדובר בתנועה הלאומית עם עקומת הלמידה הנמוכה ביותר בעולם, שמקדשת רוצחים באחוזים מסמרי שיער – אבל צורם לי. יפה נפש כזה, נו.
בואי נסכם שהוא היה חיית אדם מפלצתית וחסרת מוסר, מנוול מטונף ורוצח? לא, יותר טוב. בואי נסכם שהסמנטיקה פחות חשובה.
נמרוד, אתה צודק. בשעת הכעס הערבי חוזר. אבל במקרה הזה אני חושבת שזה כי לא היה לי ברור מה המניע שלו והאם זה היה קשור באמת לסכסוך או לא. סביר שזה שילוב של כמה דברים. יש משהו מפחיד יותר בערבי שעושה את זה מאשר ביהודי, כי תמיד עומד ברקע הפחד מפני הטירוף הקשה של הלאומנות. אפשר לטעון שאין שוני בין זה ובין סתם טירוף, אבל אני חושבת שיש, כיוון שטירוף לאומני מלווה בתפיסת עולם "מנומקת", מגובשת ועמוקה. וזה מפחיד יותר. לכן אולי נכנס נושא הערבי.
אבל אני מתחילה לתפוס פה פוזיציה לא נעימה של איזו לחוצה היסטרית ובכיינית, וכל האנשים שפתאום נכנסו לי לבלוג יחשבו שגרה פה אשה משוגעת עם דגלים של פולארד על המרפסת ליד ארגז החול של 12 החתולים שלה. למה כתבתי פוסט פוליטי?
קצת מרחוק, גיאוגרפית ותקשורתית, לצורך איזה כנס אקדמי, ולמרות כל השמאלנות ויפי הנפש הטבועים בי, גם אני הרגשתי איזו תמיהה עוברת בי על התגובה של שגיא אצל דוברמן ועל הגינוי האוטומטי וההתלוצצויות ב-404 ובקולקטיב (את הקטע בהיתוך פספסתי, אבל באופן כללי, למרות שלאחרונה אני תורם אייטמים להיתוך, אני מאוד מסתייג מהרגעים שבהם הוא נוגע בפוליטיקה).
אבל, ובלי משמעות עמוקה מידי, אני לא חושה שהתל אביביות ממש רלוונטית כאן, או לפחות לא באופן שבו הצגת אותה. אני מאמין שגם אם משהו כזה היה קורה בתל אביב היית נתקלת באותן תגובות (ודברים הרי קרו ועוד יקרו בתל אביב). נוח להאשים את התל אביביות כאילו היא שכחה מה הוא חוסר אונים ומה היא אימת מוות. לא בטוח שההאשמה הזו מוצדקת.
פעם עוד נחזור, ירושלמית ותל אביבי, להחליף תגובות על משקאות אלכוהוליים ועל כוכבים בפוטנציה.
אני חושב שכדי לסכם את כל זה, אנחנו זקוקים לשופל אופטימי יותר. בתקווה לימים בהם האישי יהיה פוליטי, ולא הפוליטי – אישי.
אני לא בטוחה שאם זה היה קורה ברחוב קינג ג'ורג' התגובות היו זהות. צר לי.
אבל אתה צודק שההאשמה האוטומטית של התל אביבים ממש לא פיירית. היא מכלילה ובכלל לא נכונה. אבל המשפט הראשון בתגובה שלי עדיין תקף.
ובאמת שיותר כיף לדבר על ארק או ערק.
קשה לי לקרוא לעצמי ירושלמית. אני בכלל מנס ציונה. (יש מערכון כזה בחמישיה ששי אביבי מדבר שעה בערגה על החיים בתל אביב, ואז מתוודה בקבוצת תמיכה שהוא בכלל מעכו ומתחיל לבכות).
נמרוד – איזה קליפ חמוד!
כן, השיר הזה תפס מקום בטופ-10 הבריטי לפני כמה שנים, מה שמוכיח שתמיד יש מקום לקצת נאיביות – אולי אפילו בבלוגוספירה הישראלית. 🙂
די מחריד להגיד את הדברים האלה, אבל בימים ההם של הפיגועים הגדולים יצא לי לחשוב על זה שהפלשתינאים הרי מכירים את החברה הישראלית מצויין, וסביר להניח שההיכרות הזו גם מכתיבה את בחירת אתרי הפיגועים שלהם. וחשבתי אז על זה שהם נמנעים במכוון מפגיעה בחלקים התל אביביים באמת של תל אביב. כי מי יושב באפרופו? מי מגיע לדיזנגוף סנטר בפורים? מי מבלה בדולפינריום? לא בגלל שהם חסים על השמאלנים האלה שאוהבים אותם כל כך, אלא כי טוב להם שיש בחברה הישראלית עורף רך שתמיד יזדהה איתם ויגביר את רגשות האשמה ויבין כל פיגוע, אבל העורף הזה, רגיש ונאור ככל שיהיה הרי לא באמת יוכל לקבל פיגוע ב-***** (טוב, כאן רציתי לכתוב בראסרי או ברקפאסט קלאב וקלטתי שאני כבר מנותק לחלוטין ממה שבאמת קורה כמה שנים טובות[ואגב, אני בטוח שפיגוע באחד משני האתרים האלה דווקא היה גורר בדיחות חסרות טעם]). אם כבר אנחנו בעניין, כשהיה פיגוע ההתאבדות בקו 5 כתבו על השער של זמן תל אביב "אחת משלנו" וסיפרו על אחת ההרוגות, סטודנטית לקולנוע (נדמה לי) באוניברסיטת תל אביב. ההרוגים האחרים, מה לעשות, לא היו "משלנו".
אדר,
תודה לך על מה שכתבת כאן, ועזבי אותך מכל השטויות של אנשים שחושבים שהנפש שלהם יפה יותר משלך.
אז כמה דברים:
אם מותר לומר על מתנחל מטורף שהוא "מתנחל מטורף" למרות שלא כל המתנחלים מטורפים, אז בטח שמותר לומר על מחבל ערבי שהוא "מחבל ערבי" וזה בגלל שכל המחבלים הם ערבים. חבל שתייסרי את עצמך בגלל הסטטיסטיקה.
ולגבי החקירה של המשטרה שתהיה או שלא תהיה, זה ויכוח שאפשר לשמור לימים טובים יותר. ימים שבהם יש למשטרה זמן וכוח אדם לטפל בכל מיני "זוטות" כמו גניבת מכוניות ואלימות בבתי-הספר. אחרי שיהיה לה זמן לטפל בדברים האלה, אז יהיה זמן טוב להתחיל ולחקור מוות של מחבלים. למקרה שיש מי ששכח: אויב שפועל כדי להרוג אותך = מישהו שלא צריך להיות לך אכפת ממנו.
יש לך מנוי חדש לרסס.
אשתדל שעוד כמה דקות יהיה טראקבאק אל מה שכתבת בבלוג של המסע לשדרות.
ושוב תודה. תענוג לקרוא אותך.
שבת שלום!
דותן
אדר,
אני לא מבין איך זה שאין לך רסס. אני צריך לקבל את הפוסטים המצויינים שלך כל בוקר עם הקפה ולפני המקלחת.
כל מילה שלך כל-כך נכונה.
זה חולני, עד כמה שאנשים לא מחוברים למה שקורה להם מתחת לאף – אנחנו חיים במדינה בגודל של גרגר חומוס, לעזאזל.
דותן – תודה.
עכברתול – יש גם יש, תבדוק שוב. ותודה.
"אני לא בטוחה שאם זה היה קורה ברחוב קינג ג’ורג’ התגובות היו זהות. צר לי."
צודקת לחלוטין. הם מוכנים לצחוק רק על ירושלים. ועל רחוב יגאל אלון שממש לא נמצא בתל אביב:
http://zilzul.com/coldfusion/?p=2859
רציתי להעיר הערה. אבל לפני ההערה, אקדים הקדמה:
אני לא חושב שצריך לרצוח בני אדם. אני חושב שרצח בני אדם הוא לא מוסרי. כל רצח. כל בנאדם.
having said that –
יש סיטואציות מסוימות בהן, לטעמי, השיקול הפרקטי ברצח אדם מסוים, במידה ויש כזה שיקול, גובר על השיקול המוסרי. רוצה לומר: במקרים המסוימים הרצח ימשיך להיות לא מוסרי בדיוק באותה המידה, אבל הוא עשוי להיות מגובה בצידוקים פרגמטיים. חלק מהאנשים יגדירו צידוקים פרגמטיים אלה כצידוקים מוסריים – למשל, רצח אדם אחד למען מניעת רצח בני אדם רבים אחרים וכו' – אני לא. אני עדיין חושב שרצח, כל רצח, הוא בלתי מוסרי.
משום שהמציאות עשויה להכתיב לנו סיטואציות הזויות בהן נוכל למצוא צידוקים פרגמטיים לרצח – מבלי שנשים לכך לב, ומתוך כל שנקבל אותם באופן מלא וללא התנגדות – נוכל בשלב זה להסכים ולומר כי ישנן רציחות שהן מקובלות מבחינה חברתית. רציחתו של המחבל הרצחני מהטרקטור היתה אחת מאלה.
ומה בסך הכל רציתי לומר – קלושים בעיניי ההבדלים בין רציחתו של המחבל הרצחני מהטרקטור לבין רציחתו של המחבל הרצחני מקו 300, אחרי שהוא כבר נתפס ונחקר במרתפי השב"כ. לאמור, האם יש הבדל בין העובדה שבמקרה הטרקטור המחבל נרצח במקום האירוע (למרות שהוא לא היה חמוש, למעט בטרקטור – זו לא בדיחה, זו סתם צורת ניסוח) לבין תסריט אחר בו היו משתלטים עליו מבלי להרוג אותו, גוררים אותו למתקני השב"כ, ונפטרים ממנו בדיוק באותה הדרך רק שבועיים לאחר מכן?
שאלה למחשבה. לדעתי האישית, בהינתן הנסיבות, ובהינתן כל מה שאמרנו על רציחות שהן מקובלות מבחינה חברתית – אין כל הבדל. בוודאי לא הבדל מוסרי.
תודה
אדר, מה לעשות? יש כאלה שמרחמים על ערבים יותר מאשר על יהודים.
כאלה שמעדיפים שימותו ילדים בשדרות ולא בעזה.
אבנר – לא הבנתי את האמירה ולא את הקשר ללינק שנתת.
כלכלן – כפי שכבר אמרתי, הטיעון המוסרי נגד הריגתו של המחבל עומד בעינו ואני אפילו מסכימה איתו. הביקורת שלי היתה נגד אופן הצגת הטיעון ועיתויו. בדיון המופשט מרגשות ומפרגמטיזם אכן ניתן לומר שהריגתו לא מוסרית.
חתול, השאלה היא לא אם חיים של יהודים שווים יותר מחיים של ערבים (הם לא), אלא האם חיים של מי שמנסה להרוג אותי שווים יותר-או-כמו החיים שלי. אדם שעולה על טרקטור ומתחיל לדרוס בכוונה עוברים ושווים – הריגתו, בעיני, אינה רצח ואיננה בלתי-מוסרית. לפחות באותה הסיטואציה. מה קורה אחרי אותה סיטואציה? זה כבר דיון ארוך ומורכב הרבה יותר.
טענת שלא היו צוחקים על אירוע שקרה בתל אביב. הקישור מוכיח בדיוק להפך. החיסול של יורם חכם היה בתל אביב, ובהיתוך הקר צחקו על זה.
המוסר, כפי שאת יודעת היטב, מתקיים רק בדיונים מופשטים, מרגשות ומדברים אחרים. בכל סיטואציה אחרת, המוסר הוא לא יותר מאזור החלציים המצוחצח של הממרקים את מצפונם לשווא.
מסכים איתך בכל מילה !!!
אני קורא קבוע של כל הבלוגים הנ"ל ולא יכולתי להאמין למבט עיני
זה פשוט אטימות ריגשית
אני מתאר לעצמי שאם האנשים שנהרגו היו קרובי משפחה של הכותבים
זה לא היה נכתב
או לפחות אני מקווה שלא, עם האנשים האלה זה גם אפשרי
השלב הבא זה לתת לאנשים למות ברחוב ולא להעניק להם עזרה
שמישהוא אחר ייטפל במחבל
מותר לצחוק על דברים כואבים.
לכלכלן ואחרים שמנסים להסביר מדוע הריגת המחבל (או וואט אבר) היא לא מוסרית –
באמת בלי להיגרר לקלישאות, ובלי ציניות – אם חס וכל החלילות בעולם מישהו ממכרך (שלא לומר מישהו קרוב יותר) היה נפגע בפיגוע (או מה שזה לא היה שם), האם גם אז היית רואה באותה הריגה של הרוצח כרצח לא מוסרי? (וכשאתה עונה לשאלה זו הייה כנה עם עצמך)
האם בכלל היית טורח לנתח את השאלה הזו ברמה הלוגית?
מתי הפכנו לפלצפנים לוגים ויפי נפש ?
אני מצטערת על הטון, אני קוראת את רוב הבלוגים שאוזכרו כאן ולרוב נהנית, אין בכוונתי לזלזל, אבל נראה לי שלפעמים (זהירות – הכללה…) אנשים אינטיליגנטים שמתקשים להבין פעולות לא הגיוניות בעליל מתעקשים לעשות להן רציונליזציה ולנתח אותן מנקודת מבטו של האדם הסביר.
מדי פעם צריך לעצור ולזכור שבארועים מסויימים אין טעם לחפש הגיון, ובטח שאין טעם להטיח אותו בפרהסיה בתזמון גרוע, תוך מציאת צידוקים שסביר שאפילו הרוצח עצמו לא היה חושב עליהם.
חבל שהאנרגיות הלאומיות שלנו (לאומיות, לא לאומניות) מופנות לפלצנות ברגעים כאלו, לא?
(ושיהיה ברור, גם אני אינני ימנית, דתית, לאומנית, מתנחלת וכד', פשוט קצת נמאס לי מהטוטאליות המוסרית הזו שלא תמיד היא במקומה, למשל לא במקרה הזה)
ולאדר – תודה על פוסט מרגש שנכתב מהלב ברגע של מצוקה.
אני לא חושבת שאת צריכה להתנצל על כך או על ניסוחים שבו ושאינם פוליטקלי קורקט.
(נמרוד – זה באמת כל כך חמור שהיא קראה לו ערבי? מאחר וערבי זה לאום, וועובדתית אכן מדובר בערבי אני באמת לא חושבת שזו היתה התבטאות כל כך צורמת למרות הטון בה נאמרה. כאמור, לדעתי דברים מהסוג הזה שנכתבים מהלב ברגע של מצוקה לא צריכים להיות מצונזרים ברמה הזו).
(שוב סליחה עם יצאה לי תגובה מתלהמת…)
"נמרוד – זה באמת כל כך חמור שהיא קראה לו ערבי? מאחר וערבי זה לאום, וועובדתית אכן מדובר בערבי אני באמת לא חושבת שזו היתה התבטאות כל כך צורמת למרות הטון בה נאמרה. כאמור, לדעתי דברים מהסוג הזה שנכתבים מהלב ברגע של מצוקה לא צריכים להיות מצונזרים ברמה הזו"
אנחנו לא רואים עין בעין לפחות לגבי ההגדרה של אחד מהמושגים – ערבי או לאום. הסורים הם לאום, הלבנונים הם לאום – והם שניהם גם ערבים. לא, ערבי זה לא לאום, זה שיוך גזעי-אתני.
ובעיניי הבעייתי כאן (איפה כתבתי שזה "נורא"?) הוא שבשיח הישראלי ה"ערבי" הוא מין שם כולל לאויב, וחבל לי שהוא נשלף כאן.
אדר,
מבחינתי להיות הומני (ואגב, אין שום קשר לחברתי), זה לחוש אמפתיה לכל אדם, לאו דווקא למי שקרוב לי מבחינה פיזית, תרבותית, לאומיות, ובוודאי לא דתית. כואב לי לראות שאצלנו בישראל יש אנשים סוג ב', אם לא סוג ז', שנשללות מהם זכויות (וגם חובות) ושדמם מותר בסיטואציות מסוימות.
תראי למשל את מקרה עדן נתן זאדה. הבנאדם ביצע פיגוע טרור ונהרג בידי אלה שהיו בסביבה. ממש כמו המחבל על הטרקטור וכמו המחבל שירה במרכז הרב. אלא שאת אותם אלה שהרגו אותו שפטו. נכון, הם יצאו זכאים, אבל היה משפט. למה? כי הם ערבים שהרגו יהודי. והרי יהודי לא יכול להיות מחבל.
נמרוד – לא כתבת שזה נורא, אך הדברים נאמרו בנימה בקורתית.
כמובן שביקרות זה בסדר, אך כוונתי לא היתה להתווכח ויכוח סמנטי, אלא לומר שלדעתי כשאדם כותב דברים ברגע כל כך אמוציונלי ומתוך סערת רגשות, ותחושות אלו עולות בברור מדבריה של אדר בפוסט שלה, לא צריך להתקטנן איתו על התנסחות.
כנראה שאנחנו לא מסכימים לעניין רף הפוליטיקלי-קורקט הרצוי, אך זו דעתי בלבד, אין צורך לנסות לשכנע אותי אחרת
🙂
omtza – מותר לצחוק על דברים כואבים, ברור.
לדעתי אבל, כשמדובר במשהו כואב במיוחד, שווה אולי לנווט את הצחוק למקומות פחות פומביים או סתם לדחות אותו. רוצה לומר – בדיחת הרובוטריקים הייתה, כנראה, משעשעת אותי אם מישהו היה מספר לי אותה במשרד ונראתה לי סרת טעם כשנתקלתי בה בהיתוך בתזמון הנוכחי. הפוסט של סמי ק. מ404, כבר גרם לי לתגובה הרבה יותר חזקה – גם כי 404 זה לא ההיתוך, גם כי מימדי האסון התחילו להתברר, גם כי ראיתי אותו אחרי הפוסט בהיתוך והדברים התחילו להצטבר.
קל לומר "מי שלא רוצה – שלא יקרא", אבל מה עם אלה מאיתנו שרוצים לקרוא, ועדיין חושבים שלא כל דבר צריך להפוך מייד ובמהירות לבדיחה? מה עם אלו שאין להם איזושהי דעה מגובשת על הומור שחור וגבולות בבלוגים אבל פשוט נפגעו? סתם כך, בלי שום תיאוריה מחכימה או אידיאולוגיה יציבה על חופש הביטוי?
אני לא רואה בזה שאלה של פוליטקלי קורקט אלא יותר שאלה של התחשבות באחרים. האם אתה חייב להתחשב באחר? כמובן שלא. לפעמים מרוב התחשבות באחר את פוגעת בעצמך. אבל לפעמים, רק לפעמים, התחשבות באחר הופכת את העולם הזה לנחמד קצת יותר ומקלה על ההתמודדות איתו.
כשאדם עולה על טרקטור ומתחיל לדרוס אנשים ברחוב, אני רוצה שמישהו יאסוף את האומץ בשביל לעלות על הטרקרטור ולירות בו. ואז לוודא שהוא לא יכול להמשיך ולגרום נזק. בדיוק כמו שאם אדם היה עולה על מגדל ומתחיל לירות באנשים, הייתי רוצה שמישהו יוריד אותו משם במהירות האפשרית. ועדיף מת. כל אדם, בעל כל צבע. במשוגעים צריך לירות בשביל להרוג, כי יש להם נטייה להיות חזקים ונחושים להחריד עקב מצב השיגעון והטירוף שבו הם נמצאים.
ולכל השמאלנים יפי הנפש המטומטמים, וסליחה על הבוטות אבל זה מה שאתם, די. תפסיקו. פשוט תפסיקו. רוצים להתלונן על משהו במדינה המקולקלת שלנו? לא חסרות תלונות לגיטימיות. להתלונן על אדם שקטע מסע הרג היא לא אחת מהם. אפשר להתלונן על כך שהעיתונות במדינה שלנו רקובה להחריד ושונאת לתקן את עצמה. על כך שכתבים ועורכים שומעים על אירוע בלתי נתפס ומעוות כמו אדם שעולה על טרקטור ומועך מכוניות, וברגע שהם מגלים שהוא ערבי מכתירים את האירוע כ"פיגוע". בכל מקום אחר בעולם, היה אירוע כזה מוכתר כתקרית אלימה של משוגע. ככה זה במדינות "נורמליות" שלא ממהרות לתייג כל דבר על רקע לאומני. אינסטינקט? אולי. ערבי, ירושלים, מה עוד זה יכול להיות? זה רקוב בעיני. ההכרזה כי הוא מחבל רק מכיוון שהוא ערבי, וחוסר הדגשה של היותו משוגע, שכן יש מספר מצומצם שלקטגוריות המתאימות לצורתם של פלסטינאים במדינה הזאת.
הכותרות הרקובות בעיתונים הרקובים שלנו, עדיין מכריזות כי למחבל יש בן יהודי. אבסורד! בומבסטי! רקוב.
יצא לי ארוך ומתלהם. נו שוין.
חצי:
"נמרוד – לא כתבת שזה נורא, אך הדברים נאמרו בנימה בקורתית.
כמובן שביקרות זה בסדר, אך כוונתי לא היתה להתווכח ויכוח סמנטי, אלא לומר שלדעתי כשאדם כותב דברים ברגע כל כך אמוציונלי ומתוך סערת רגשות, ותחושות אלו עולות בברור מדבריה של אדר בפוסט שלה, לא צריך להתקטנן איתו על התנסחות."
-חוץ מלחזור על מה שכתבתי – קרי, שברור שהפוסט הזה נכתב מתוך אמוציה ושאין לי שום כוונה לנתח אותי לוגית – אני לא רואה מה הוספת כאן.
אדר: קבלי טראקבק ידני, למה זה האוטומטי משום מה לא עובד:
http://nimrodavissar.com/blogica/archives/116
לגבי התגובה (הראשונה) של חצי –
"לכלכלן ואחרים שמנסים להסביר מדוע הריגת המחבל (או וואט אבר) היא לא מוסרית –
באמת בלי להיגרר לקלישאות, ובלי ציניות – אם חס וכל החלילות בעולם מישהו ממכרך (שלא לומר מישהו קרוב יותר) היה נפגע בפיגוע (או מה שזה לא היה שם), האם גם אז היית רואה באותה הריגה של הרוצח כרצח לא מוסרי? (וכשאתה עונה לשאלה זו הייה כנה עם עצמך)
האם בכלל היית טורח לנתח את השאלה הזו ברמה הלוגית?
מתי הפכנו לפלצפנים לוגים ויפי נפש ?"
כנראה שלא הבנת מה שאמרתי, או שלא רצית להבין. אין לי שום בעיה עם זה שהמחבל מת. יתרה מכך, ציינתי שגם לא היתה לי בעיה אם הוא היה מת במרתפי השב"כ שבועיים לאחר מכן. קל וחומר אם הוא היה אחד ממכריי או מקרוביי. יחד עם זאת, ציינתי שלדעתי בכל מקרה, מנקודת מבטו של המוסר, הריגת בני אדם היא לא צודקת.
עכשיו, אם את רוצה להגיד לי שנקודת מבטו של המוסר היא אינה רלבנטית בכל מצב או כי המוסר הוא תלוי נסיבות מסוימות ועשוי להשתנות, אז יש לך בעיה קשה. שכן לולא נקודת מבט אובייקטיבית, חיצונית לנו, כזו שאינה תלויה בנסיבות או בהשקפת עולמו של מישהו מאיתנו, לא היינו יכולים לכונן חברה בעלת נורמות מינימליות משותפות. ייתכן ואין בזה כל רע, אבל בהנחה שאנחנו רוצים לכונן חברה כזו, טוב שלא כולם חושבים כמוך. טוב שהיו אי אילו אנשים לאורך ההיסטוריה שידעו לעצור את הכל ולהגיד לאחרים "חברים, אותנו לא מעניינים הלחצים שיש לכם בחיי היום יום. אנחנו הולכים לדבר עכשיו על מוסר מנקודת מבט אוניברסלית ובלתי תלויה." טוב שיש אנשים שמסוגלים לנתח דברים ברמה הלוגית הקרה והמנוכרת.
ולאדר – שמת לב בכלל איזה באזז יצר הפוסט שלך? את מודעת לכל הענפים שלו? אם לא, תציצי בפוסט הזה של נמרוד אבישר – הוא עושה מעין מיפוי בהתחלה:
http://nimrodavissar.com/blogica/archives/116
כלכלן – אני רוצה לבדוק אם הבנתי נכון:
אתה בעצם מגיב בשני רבדים
האחד – המציאותי, בו אתה בעצם מקבל את הריגת המחבל כלגיטימית ואף יותר מזה ("יתרה מכך, ציינתי שגם לא היתה לי בעיה אם הוא היה מת במרתפי השב”כ שבועיים לאחר מכן")
והשני – התאורתי, בו אתה מציין שברמה המוסרית זה פויה?
אז מה בעצם הנקודה?
האם האבחנה הזו הופכת אותך ליותר מוסרי ממני? ליותר צודק? ליותר צדיק?
(צר לי שאתה מתייחס בנימה של ציניות: "לא רוצה להבין…" אני חושבת שהטענות שלי הן לגיטימיות גם אם אתה לא מסכים איתן, והאמת שבנוגע למשפט הזה, באמת לא הבנתי אותך קודם וההבהרה היתה במקומה)
נמרוד – גם מתגובתך עולה נימה של חוסר סבלנות ולא ברור לי על מה. בסך הכל אמרתי שבתגובה שלך יש התייחסות סמנטית למילה "ערבי", בעוד שלדעתי (שוב- דעתי בלבד) זה לגיטימי בנסיבות הכתיבה והלך הרוח של הכותבת.
זה הכל
לא בכעס…
הערה – משום מה, במקום 'סגור סוגריים' יוצא לי סמיילי
קבלו תיקון…
"בסך הכל אמרתי שבתגובה שלך יש התייחסות סמנטית למילה “ערבי”, בעוד שלדעתי (שוב- דעתי בלבד) זה לגיטימי בנסיבות הכתיבה והלך הרוח של הכותבת."
כן, רק שזה בדיוק מה שאני אמרתי.
"אין לי ביקורת על הכעס. כשקוראים טקסט כזה, אפילו מרובע כמוני יכול לראות מעבר ל”האם הטיעון תקף”… כשאני קורא טקסט כמו שלך אני אפילו לא מנסה. אני יכול רק להצטער על זה שבשעת כעס, ה”ערבי” חוזר."
לחזור על מה שאני אומר ולהציג את זה כביקורת על מה שאמרתי, נראה לי אפעס קצת לא לעניין.
נכנעת…
😯
לחצי – האבחנה הזו לא הופכת אותי ליותר ממך בשום תחום. זו רק אבחנה, והיא בקושי שלי. היא בוודאי לא יכולה להעיד עלי, או עלייך, שומדבר. אלא רק להציג את דעתי על המצב. זה הכל.
ולא ניסיתי להיות ציני. ככה אני כותב.
ווש..
אחד אחד.
עלמה – אהבתי את מה שכתבת על התחשבות באחר שהופכת את העולם ליותר נעים. מסכימה.
לוטה – איי לאב יו. נקודה מעוררת עצבים בהחלט על התיוג האוטומטי שלו כ"מחבל". יאללה, קלטו, הוא לא היה מחבל, סתם משוגע רצחני. ולא להרוס להורים שלו את הבית בבקשה, מה הם קשורים?!
כלכלן – מסכימה איתך בנוגע לנחיצות של מבט העל המוסרי והמנותק. אין זכות קיום לאנושות בלעדיו. מודעת לענפים וגם הגבתי בחלק, אני הולכת להתעדכן עכשיו על עוד קצת.
נמרוד – באמת אין פה טרקבקים, בגלל שאף פעם לא הייתי צריכה, כי אין לי קשר כזה עם בלוגים אחרים (ובתקווה לא יהיה בעתיד – זה טו מאץ' פור מי).
אני הייתי שם.
לצערי.
ואני לא מאחל לאף אחד את ההרגשה.
רק אומר שבאופן הכללי חשבתי על עצמי שאני אדם קר רוח.
אם הייתי יכול לחזור בזמן הייתי סוחב איתי את אחד הפלצנים מהבלוגים האלה.
הוא לא היה כותב על רובוטריקים, בטוח.
והדר – יישר כוחך על הכתיבה הנכונה.
דוד – מצטערת לשמוע.
אני שמעתי לראשונה בוואינט (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3564883,00.html) על כך שב-'סיבוב השני' של המחבל הוא הרג עוד מישהו.
אולי אני פספסתי את הייפ של הפוסט הזה, אבל בכל זאת בא לי לומר משהו.
אדר, חלק ממה שכתבת לא במקום. חלק ממה שכתבת הוא פשוט לא נכון. והאמת היא שזה לא נורא, כי נראה לי בעיקר ניסית להביע רגש לגיטימי של כעס מחוסר הרגישות של אנשים מסוימים.
אני לא ימני, ולא שמלאני, בטח לא סמולני מסריח, ובטח ובטח שלא ימני קיצוני. אני משתדל בכל כוחי להישאר שפוי ומנותק, וקר רוח, ורציונאלי בכל הנוגע לדעותי הפוליטיות.
ובכן בשפיות, בקור רוח (בניתוק רגשי…לא ממש, אני מודה) , אני יכול לומר לך שאין מילים להביע את הבוז שאני חש כלפי אותם האנשים שמאשימים את השוטר/חייל ברצח, ווידוא הריגה וכדומה. אותם אנשים, כך נראה לי, מתייחסים לחיים (של אחרים) כאל תרגיל באתיקה שנה א' (אולי אף חמור מכך, אזה תרגול בקורס במשפטים שנה א'). לאותם אנשים אומר דבר כזה: בואו נדבר על הומניות. בואו נדבר על צדק. בואו נדבר על הילד ההיפוטתי שלכם בן החצי שנה שנמצא בקרבת מקום. קשה לי להאמין שקיים טיעון פילוסופי או משפטי שישכנע אותי, וכך אני מקווה, גם אתכם, שזכויותיו של הרוצח חשובות יותר מזכותו של אותו התינוק לחיות. אם כדור אחד בראשו של הרוצח ישפר את סיכויו של הילד לשרוד ולו באחוז קטנטן, יופי: בין אם הוא ערבי, יהודי, צ'רקסי או יוצא חבר העמים של קראפלאכיסטן. אני קורא לזה ניטרול. אתם ווידוא הריגה או רצח, ובעיני אתם פשוט לא נורמאליים.
אריאל, אני מסכימה איתך במאה אחוז שחלק ממה שכתבתי הוא פשוט… לא נכון. לא נכון במובן של אמת מוחלטת וקרה. מה פתאום התל אביבים שכחו טעמה של אימה? הרי זה מגוחך לומר דבר כזה ברצינות. אין תל אביבים, אין תל אביב, ושום הכללה לגבי אנשים היא לא נכונה וגם קצת מסוכנת. ובאמת כמו שאמרת זה נבע ממקום של רגש ושל בעסה ואכזבה וכעס מתופעה מסוימת. שים לב אגב שלא התייחסתי בכלל לנטייה פוליטית, זה ממש לא רלוונטי לטעמי לעניין. כמובן שהיו כאלה שניסו להכניס את זה לשיח בכוח (למשל כאמצעי התגוננות נגדי, כאילו שאני תוקפת את הנטייה הפוליטית שלהם, או לחילופין כדי להשתמש בטיעון שלי כדי לנגח עוד קצת את ה"סמולנים המסריחים" וכולי).
ואגב, אני חושבת שבהחלט יש מקום לשיח מוסרי בסגנון "האם מותר להרוג מחבל", וזה אחד הדברים היפים אצלנו, איך דילמות מוסריות ממש מתגלמות מול העיניים ולא סתם באיזה דיון מופשט, מה שמכניס לטיעונים המוסריים מימד נוסף, מציאותי כזה.
ברור שיש מקום לשיח המוסרי הזה, בוודאי שכאן בישראל. אבל גם צריך להתייחס אליו ברצינות הראוייה לאיזור בו הדילמות הללו הורגות אנשים. כפי שאמרתי, כאן לא מדובר בתרגיל בשנה א' פילוסופיה. בעיני התשובה לשאלה "האם מותר להרוג אדם", בניגוד למה שחושב הכלכלן, היא "תלוי" – ואז אפשר לדון בתנאים שעות. לדעתי זו התשובה הפרגמטית וההוגנת ביותר.
ראיתי אתמול בחדשות שמשפחתה של ההרוגה בת שבע אונטרמן מאשימה את המשטרה במותה מכיוון והשוטרים הממו את הנהג ולא הרגו אותו וכשהתעורר מעלפונו הוא המשיך והרג את קרובת משפחתם.
תשובה די מוחצת למתחסדים שקוראים להריגתו של המחבל רצח.
אכן קצת סולידריות לא תזיק. תודה לך.
רציתי להגיב תגובה מאוחרת לתגובות של אריאל, אבל אז גיליתי שאין לי כוח.
אני עדיין חושב שאני צודק.
ובכל מקרה, גם אריאל מסכים איתי, שהרי הוא אמר ש"תלוי" היא התשובה הפרגמטית וההוגנת ביותר לשאלה "האם מותר לרצוח מחבל". וגם אני טוען שמבחינה פרגמטית הגיעו לו אלף אלפי מיתות. אלא שהדיון הוא לא (רק) פרגמטי. הוא לא יכול להיות רק כזה. אריאל יודע זאת טוב כמוני, ואין לזה קשר לתרגילי שנה א' בפילוסופיה. אילולא היה בסיס מוסרי תיאורטי לקיום שלנו, היינו רוצחים זה את זה חדשות לבקרים מסיבות פרגמטיות מוצדקות לחלוטין.
זה הכל.
מה זאת אומרת "היינו" רוצחים אחד את השני חדשות לבקרים?! מה נראה לך שאנחנו עושים?
חוץ מזה, אני חושב בניתן להצדיק את הרג המחבל (כן, הרג, לא רצח) על ידי כל זרם פילוסופי (ראוי לשמו) שלא תזרוק עלי. כי זה מה שקורה כשאתה פרגמטי. אני באמת מאמין שבכל אסכולה פילוסופית טובה יש מידה מסוימת של פרגמטיות. אני אפילו אומר יותר מזה: בעיני היא נבחנת, בין היתר, על ידי מידת הפרגמטיות שלה. אני רק יכול לתאר לעצמי כמה אני אהיה לא פופולרי במדעי הרוח, אבל ככה אני חושב.
😡